ברשומות קודמות תיארתי את מצבם המעוער של מנגנוני השילטון במדינת ישראל ושל החברה הישראלית.
הפעם, אלך צעד נוסף בניסיון הפרטי שלי לחקור את הסיבות שהביאו אותנו למצב זה.
בדצמבר האחרון פורסמה במוסף הארץ כתבה גדולה של אלון עידן "למה אנחנו שונאים כל כך?". כותרת המשנה הייתה : "צלילת עומק אל מחוזות השנאה בחברה הישראלית".
הכתבה היטיבה לתאר את השנאה העזה השוררת בין הקהילות והעדות השונות בחברה היהודית-הישראלית, אבל כאשר נשאלו חוקרים אחדים לסיבות לשנאה הזאת, לא סיפקו הסברים מעמיקים והסתפקו באמירות כלליות ושטחיות.
בכל מדינה ישנה שנאה כלפי הזרים והשונים, אבל השנאה בין הקהילות בישראל, השייכות לאותה הדת, היא חריגה בעוצמתה חסרת הפשרות. זוהי שנאה שמוכנה ללכת עד הסוף המר, נוסח "תמות נפשי עם פלישתים".
רק כדוגמה קטנה, לא שמעתי על עוד מדינה שבה קבוצות כדורגל אינן מתאמצות מול קבוצה אחת בכדי למנע מהקבוצה השנואה עליהן לזכות באליפות.
אכן, קלעו במוסף הארץ לאחת מנקודות המפתח בחוסר יכולתה של החברה לתפקד וכתוצאה מכך, בחוסר היכולת להקים ממשלה מתפקדת. כרגיל אין חוקר המעז להתמודד עם תופעה זאת כמו עם חולייה האחרים של החברה הישראלית.
בחרתי בכותרת שמרמזת לספרו המבריק של פרופ' סאנד "מתי ואיך נוצר העם היהודי?". בספר זה מסכם פרופ' סאנד את הידוע והנסתר על גורלם של היהודים בין חורבן הבית השני ועד הקמת מדינת ישראל.
נקודה מעניינת ראשונה היא, שלדעת רוב ההיסטוריונים לא הגלו הרומאים את היהודים, כמו שהיה מקובל לחשוב בעבר. הגליית העם המקומי לא הייתה פרקטיקה מקובלת על הרומאים ואינה מתועדת בשום מקום. התושבים היהודים נשארו ברובם בארץ. לא ידוע מה קרה להם, אבל ייתכן והתנצרו עם כיבושי הנוצרים או התאסלמו עם כיבושי המוסלמים והפלסטינים של היום הם צאצאי יהדות המקרא, כפי שסברו בן גוריון ובן צבי.
בהמשך ספרו מתאר פרופ' סאנד שבטים וממלכות שלמות שקיבלו עליהם את הדת היהודית בתקופה שלפני השתלטות הנצרות. החמיירים בדרום חצי האי ערב, שהשפיעו גם על שבטים באריתריאה השכנה. הברברים בצפון אפריקה, שייתכן וגלשו גם לספרד השכנה והכוזרים ליד הים השחור. לא שמענו על תופעות אלה בבית הספר ורק שמם של הכוזרים הגיע לאזנינו בזכות יהודה הלוי. זאת משום היותם מנוגדים לאתוס הלאומי.
מסתמנת איפה אפשרות, שהעם היהודי אינו אלא אוסף של קהילות ושבטים שקיבלו עליהם את דת היהדות. קהילות היהודים בתפוצות לא רק שלא שאפו לחזור לציון, אלא שהיה איסור חמור: לא לחזור לציון לפני בוא המשיח.
רעיון הציונות שהתגבש במזרח אירופה בסוף המאה ה 19, בא לפתר את בעיית הרדיפות של היהודים והושפע מהרעיונות של מדינת הלאום שהתגבשו באותה תקופה. נבנה האתוס של "העם היהודי", אשר אף אחד לא יודע להגדיר בדיוק מי שייך אליו.
החלוצים שעלו לישראל באו ממזרח אירופה חדורים באידיאולוגיה של בניית בית לעם היהודי. אלא שרוב יהודי העולם לא הצטרפו. עד עליית הנאצים בגרמניה בראשית שנות השלושים, היו בישראל לכל היותר 200 אלף עולים. רק שואת יהדות אירופה והתחזקות התנועות הלאומיות במדינות ערב הביאו לעלייתם, לפני ואחרי מלחמת העולם של יהודי אירופה ויהודי מדינות ערב. גם כשהתפרקה ברה"מ, הגיעו הנה כמליון מיהודיה, רק אחרי שנחסמו בפניהם אפשרויות הגירה למערב (מקובל לחשוב שכשליש מהעולים מברה"מ אינם יהודים כלל).
רוב היהודים הגיעו אם כן למדינת ישראל בעל כורחם והאדיאולוגיה של החלוצים היתה זרה להם.
אפשר לטען שגם ארצות הברית היא מדינה שקמה על ידי מהגרים מקהילות שונות, אלא שההבדלים בין ישראל לארה"ב בולטים לעין. ראשית, בארה"ב יש מרחבים עצומים וקהילה שלא מצאה את מקומה במקום אחד, זזה מערבה והקימה עיירה במקום אחר. שנית, לארצות הברית הגיעו אנשים בעיקר מתוך יוזמה להקים לעצמם חיים חדשים ולצבר עושר. האתוס השליט היה האתוס הפרוטסטנטי – "החלום האמריקאי", שדגל ביכולתו של כל אחד בזכות חריצותו, יוזמתו וכשרונו להגיע לעושר. רוב המהגרים שהגיעו קיבלו עליהם את האתוס הזה ואת החוקים שהוא מכתיב.
בישראל הסיפור היה שונה לגמרי. המשאבים היו מצומצמים מאד והותיקים שהגיעו השתלטו על רובם. העולים שהגיעו אחר כך, קיבלו רק פירורים מידיהם של הותיקים. בשנים הראשונות התקיימה המדינה על תרומות שבאו מידיהם של יוצאי אירופה ונשלטו בארץ על ידי יוצאי אירופה. עדיין, אם כולם היו מקבלים עליהם את האתוס החלוצי, היה אפשר לדבר על אתוס לאומי משותף וכך הדברים נראו עד 67. מלחמת ששת הימים, עם ההתפרצות המשיחית שבעקבותיה, הביאו את העסקנים הדתיים, אשר האתוס החלוצי-חילוני היה לצנינים בעיניהם, להציג את האג'נדה הדתית-לאומנית שלהם. רעיונות אלה התאימו גם ליהודים יוצאי מדינות ערב, אשר חיכו להזדמנות לפרוע את החוב מהותיקים, שכה השפילו אותם.
אפשר להניח, על פי עצמת ההתפרצות, שגם אם הייתה נמנעת מלחמת ששת הימים, הייתה נמצאית סיבה אחרת, במוקדם או במאוחר.
החברה הישראלית התפרקה לגורמיה, ללא אתוס מאחד. יוצאי ברה"מ, שהגיעו לתרבות זרה להם ולמציאות שבה כל קהילה מושכת לכיוון אחר, הוציאו גם הם את כל מרירותם ותסכולם על האחוסלים עם עמדתם המתנשאית.
אינני בא חלילה לסנגר על האחוסלים, בהתנשאותם וסירובם לחלק עם אחרים את המשאבים שתפסו, הם הביאו על עצמם את השנאה העזה של כל האחרים.
אקדיש להם את אחת מרשימותי הבאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה