לפני כ 3 חדשים פרסם פרופ' בלטמן -חוקר שואה, וראש המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית מאמר בהארץ תחת הכותרת: 1932 כבר כאן: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1205911.html . מאמר זה גרר מספר תגובות נזעמות, אבל הכותבים נתפסו להבדלים זניחים והתעלמו מהדמיון המהותי.
במאמרו משווה פרופ' בלטמן את האווירה הנוכחית בישראל לאווירה בגרמניה בשנות עליית הנאצים לשלטון. הוא מסתמך על ספרו המצוין של סבסטיאן הפנר "יומנו של גרמני". הפנר הוא עיתונאי גרמני שחווה את התקופה ומתאר את התהליך האיטי שבו שקעה החברה הגמנית לתוך החשכה. היהודים, שחוו את השתלטות הנאציזם כקורבנות, מתרכזים בהיבט של שנאת היהודים ומתעניינים פחות בתהליך החברתי שהביא אומה תרבותית ושקולה להמליך עליה בריונים ולסמא את עיניה בהפצת שינאה ושקרים. עובדה זאת מצערת, כי היא גורמת לציבור היהודי בישראל לצעוד צעד אחר צעד בעקבות הגרמנים של שנות השלושים ולחזור, לפעמים, על אותם סיסמאות ששימשו את הנאצים, רק להפנות אותן כנגד הערבים.
צירוף של מספר גורמים הביא לעליית הנאציזם בגרמניה:
במדינת ישראל כיום מתקיימים רוב התנאים, על מנת שתתאפשר השתלטות הימין הקיצוני על מנגנוני השלטון:
התשובות למאמרו של פרופ' בלטמן התברכו בכך שעדיין אין כאן אלימות נגד האופוזיציה ואין סתימת פיות. אמנם יש אלימות כנגד ערבים, אבל זה נחשב ל"פעילות ביטחונית".
כאן, אכן, שיכללו היהודים את התהליך הגרמני והתאימו אותו לאופי היהודי. הפחד הגדול של היהודים מאובדן פרנסה ומנידוי, מספיקים בכדי ללכד את רוב הציבור. הימין דחק אנשי שמאל מעמדות מפתח בטלויזיה ובעיתונות והשאר הבינו את הרמז והתיישרו.
חוץ מעיתון הארץ, שנחשב לשוליים זניחים, קשר להשחיל לתקשורת ידיעה שחורגת מהקונצנזוס הלאומני-דתי.
גם כוחות הביטחון וגם המשטרה מתייצבים לצד הימין ומתעמרים במעט האמיצים ממחנה השמאל שמעיזים להפגין.
כמו בגרמניה של שנות ה 30, כך כאן, שותקים בעלי ההון מתוך חשש למעמדם ורכושם והדרך סלולה בפני הימין הקיצוני להשליט את אנשיו על כל מנגנוני השלטון ולהביא את מדינת ישראל לאן שגרמניה הגיעה ב 1945.
ההבדל הגדול בין אז להיום, הוא שהעולם כבר למד את הלקח. ישראל גם אינה גדולה כמו גרמניה ואינה יכולה לקיים את עצמה ללא אינטראקציה עם מדינות אחרות.
קשה לחזות כיצד יתפתחו הדברים כאשר הימין הקיצוני ישתלט סופית על המדינה. סופו של מהלך כזה יהיה בהתפוררותו של רעיון "מדינת היהודים", אבל על כך ברשומה נפרדת.
במאמרו משווה פרופ' בלטמן את האווירה הנוכחית בישראל לאווירה בגרמניה בשנות עליית הנאצים לשלטון. הוא מסתמך על ספרו המצוין של סבסטיאן הפנר "יומנו של גרמני". הפנר הוא עיתונאי גרמני שחווה את התקופה ומתאר את התהליך האיטי שבו שקעה החברה הגמנית לתוך החשכה. היהודים, שחוו את השתלטות הנאציזם כקורבנות, מתרכזים בהיבט של שנאת היהודים ומתעניינים פחות בתהליך החברתי שהביא אומה תרבותית ושקולה להמליך עליה בריונים ולסמא את עיניה בהפצת שינאה ושקרים. עובדה זאת מצערת, כי היא גורמת לציבור היהודי בישראל לצעוד צעד אחר צעד בעקבות הגרמנים של שנות השלושים ולחזור, לפעמים, על אותם סיסמאות ששימשו את הנאצים, רק להפנות אותן כנגד הערבים.
צירוף של מספר גורמים הביא לעליית הנאציזם בגרמניה:
- השפלה על ידי אומות העולם לאחר ההפסד במלחמת העולם הראשונה.
- מצב כלכלי קשה וחוסר תקווה שההנהגה הפוליטית תצליח לפתר את המשבר.
- פחד של בעלי ההון מהשתלטות הקומוניזם.
- מצב רוח כללי של מבוכה ודכדוך.
במדינת ישראל כיום מתקיימים רוב התנאים, על מנת שתתאפשר השתלטות הימין הקיצוני על מנגנוני השלטון:
- התנגדות רוב מדינות העולם לכיבוש ולהתנחלויות נתפסים כאנטישמיות והם מתווספים להשפלה, שעוד לא התגברנו עליה, מרצח של 6 מליון יהודים בשואה והפוגרומים במזרח אירופה.
- מצב כלכלי קשה עבור רוב הציבור, אשר נרמס ע"י בעלי ההון ובעלי הכוח, בלי שמישהו בשילטון יגן על האזרח הקטן ואוזלת יד כמעט מוחלטת של מוסדות השילטון.
- פחד של בעלי ההון מאיבוד שליטה במתרחש במשק.
- מצב רוח כללי של מבוכה וחוסר תקווה.
התשובות למאמרו של פרופ' בלטמן התברכו בכך שעדיין אין כאן אלימות נגד האופוזיציה ואין סתימת פיות. אמנם יש אלימות כנגד ערבים, אבל זה נחשב ל"פעילות ביטחונית".
כאן, אכן, שיכללו היהודים את התהליך הגרמני והתאימו אותו לאופי היהודי. הפחד הגדול של היהודים מאובדן פרנסה ומנידוי, מספיקים בכדי ללכד את רוב הציבור. הימין דחק אנשי שמאל מעמדות מפתח בטלויזיה ובעיתונות והשאר הבינו את הרמז והתיישרו.
חוץ מעיתון הארץ, שנחשב לשוליים זניחים, קשר להשחיל לתקשורת ידיעה שחורגת מהקונצנזוס הלאומני-דתי.
גם כוחות הביטחון וגם המשטרה מתייצבים לצד הימין ומתעמרים במעט האמיצים ממחנה השמאל שמעיזים להפגין.
כמו בגרמניה של שנות ה 30, כך כאן, שותקים בעלי ההון מתוך חשש למעמדם ורכושם והדרך סלולה בפני הימין הקיצוני להשליט את אנשיו על כל מנגנוני השלטון ולהביא את מדינת ישראל לאן שגרמניה הגיעה ב 1945.
ההבדל הגדול בין אז להיום, הוא שהעולם כבר למד את הלקח. ישראל גם אינה גדולה כמו גרמניה ואינה יכולה לקיים את עצמה ללא אינטראקציה עם מדינות אחרות.
קשה לחזות כיצד יתפתחו הדברים כאשר הימין הקיצוני ישתלט סופית על המדינה. סופו של מהלך כזה יהיה בהתפוררותו של רעיון "מדינת היהודים", אבל על כך ברשומה נפרדת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה