ברשומה זאת אעשה מאמץ לסכם את התהליכים שתארתי ברשומותי הקודמות ולהראות איך הם הביאו את הציונות אל כישלונה.
ראשית, עלי להסביר למה אני חושב שהציונות נכשלה. ובכן, תיארתי ברשימות קודמות כיצד כל מערכות השילטון הולכות ומאבדות את יכולתן לתפקד. ההשתוללות של חברי הכנסת מהליכוד וישראל ביתנו העסוקים בחקיקה כנגד ארגוני זכויות האדם במקום לנהל את המדינה, מדגימה את אובדן הדרך. גם מערכת הביטחון, אשר אינה חשופה לתקשורת הנה חלק מהמערך הכושל הזה ואנחנו רק רואים מפעם לפעם את קצה הקרחון. במבצע "עופרת יצוקה" התרכזו המפקדים בעיקר במניעת הכוחות הלוחמים מלהלחם ובמקום זה הפציצו מרחוק ובלי אבחנה. הם כנראה ידעו למה הם נמנעים כל כך מלחשוף את יכולת הלחימה של הכוחות הרגליים. ברור לי לחלוטין שביום פקודה ייכשלו כוחות אלה ולא יוכלו להגן על המדינה. פרשות קטנות כמו ההשתלטות על המשט הטורקי לפני שנה ומינוי גלנט לרמטכל רק רומזות על מה שקורה בעולם זה, תחת מעטה הסודיות. הצבא הוא סך הכל חלק מהחברה בה הוא חי ולכן איני רואה איך הוא יכול, שלא להפגע מהתפוררות החברה הישראלית, אשר אותה תיארתי ברשומות הקודמות. ארחיב על התפוררות הצבא ברשימה נפרדת. בינתיים אני שם הפנייה למאמר מעניין של ד"ר יגיל לוי בהארץ היום: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1234853.html.
שנית, הציונות מלבד המטרה של הקמת מדינה ליהודים התכוונה גם לייצר יהודי חדש – זה היה חיוני ליכולתם של היהודים להקים מדינה. להוציא את היהודי הרוכל, המושפל וחסר האונים של השטעטל ולבנות טיפוס יהודי חדש – אמיץ, חרוץ, יצרני ושיכול להגן על עצמו. כאן נזעקה היהדות הרבנית להגן על קיומה ולאחר מספר דורות שבהם החלוצים הובילו אל המטרה הזאת, הצליחו עסקני הדת להפוך את הקערה על פיה ולהחזיר את תפיסת הקורבניות, השתדלנות, התחמנות והתלות בגביר אל מרכז הזירה. שוב, תהליך זה תואר והוסבר במהלך הרשומות הקודמות.
לאלה שחוו את הקמת מדינת ישראל ב 48, היה האירוע נס אדיר, שמילים אינן יכולות לתאר. רוב הציבור שחי בשנותיה הראשונות של המדינה וגם אלה שנולדו באותן שנים היו מוכנים לעשות הכל למען המדינה והבטיחו לשלטון הצעיר שקט תעשייתי ונאמנות מוחלטת. כאן גם נעוץ שורשו של הכשלון.
בן גוריון וחבריו, שהוכיחו אומץ רב ותושיה מדינית ראויים להערכה בהחלטתם להקים את מדינת ישראל, לא השכילו להפוך את אוסף המהגרים לאזרחי מדינה דמוקרטית. ישראל יכולה הייתה בהחלט ללמוד מארצות הברית, שהפכה חבורת מהגרים למדינה אדירה ואשר שמה את החוקה המפוארת שלה במרכז הוויתה. במקום זה בחרו בן גוריון וחבריו ללכד את הציבור סביב אתוס שנתפר בתפרים גסים, כמו שתיארתי ברשומה התעמולה (ה"הסברה") הישראלית. לא נעשה ניסיון מספיק לגבש חוקה ברורה ומקיפה שתגביל את הדורות הבאים, לאחר שתתפוגג תחושת הנס, ותציב להם גבולות של מותר ואסור. לא התפתחה מערכת אכיפת חוקים ראויה לשמה ובכלל הכל נותר נזיל, לא מוגדר ופתוח לאילתורים. בן גוריון לא מצא את האומץ להפריד את הדת מן המדינה ועל קוצר ראותו זאת נשלם כולנו, כנראה באובדן המדינה.
גם הכלכלה שנבנתה, הייתה תמונת ראי של מערכות השלטון האחרות. ברשומה קודמת: זרעי הכישלון של המדינה נזרעו עם הקמתה מתואר כיצד התעקשו אנשי מפא"י לשמר בידיהם את הכח והמשאבים הכלכליים וייצרו כלכלה ריכוזית ולא יעילה, שעד עכשיו מהווה את אחת מהרעות החולות של המדינה.
מיד עם דעיכת ההילה של נס הקמת המדינה, התגלה המשטר של מפא"י כמשטר מסואב. אנשיו עשו הכל לשמר בידיהם את המשאבים שתפסו ופיתחו התנשאות בלתי נסבלת כלפי העולים החדשים שבאו אחריהם.
הניצחון המוחץ במלחמת ששת הימים נתן הזדמנות לדחויים להכות חזרה. הדתיים נתנו לנצחון פרשנות משיחית וייצרו יחד עם יוצאי עדות המזרח כוח נגדי, שהלך והתחזק. ב 77 הם הצליחו להדיח את מפא"י מהשלטון ועם הגעת העולים מברה"מ לשעבר השתלטו על האג'נדה הציבורית. זאת הייתה אג'נדה ימנית, לאומנית, בוטה ודתית, אשר בעיקרה היתה נגד. במקום לתקן את הליקויים של שלטון מפא"י, התרכז הימין בלעשות דווקא. הם פעלו להעביר משאבים ועמדות כוח ממפא"י אל אנשיהם ופעלו בצורה בלתי מתפשרת לחזק את כוח הדת, בעיקר בטיפוח התורה המשיחית של אנשי ההתנחלויות ולפגע ככל האפשר ברעיונות המודרניים של שיוויון ערך האדם.
כאן בא השלב שהשלים את התפרקותה של החברה הישראלית. שלב זה הוא התקפלותם הגורפת של צאצאי דור המייסדים (האחוסלים), אשר היו אמורים להגן על ערכי המודרניזם אך העדיפו מסיבות, שמתוארות לאורך כל הרשומות הקודמות, להפנות להם עורף. יחד אתם עברו ערוצי התקשורת המרכזיים את תהליך הכניעה לאג'נדה השלטת.
בשמאל הישראלי, אשר לקח על עצמו, להגן על ערכי המודרניזם נשאר מיעוט קטן ונרדף, אשר קולו אינו נשמע והוא מוצא עצמו מחוץ לגדר.
כאשר, החברה היהודית בישראל שועטת ללא מעצור אל כיליונה, ניתן רק להעלות ספוקלציות מה יקרה בעתיד. אדון על האפשרויות באחת הרשומות הקרובות, אבל קודם אעסוק בשאלה – האם כישלונם של היהודים להקים מדינה משלהם נגזר מראש או שיכול היה להיות גם אחרת?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה