ברשומות האחרונות שלי שפכתי אש וגופרית על צאצאי החלוצים – האחוסלים שבגלל רדיפת הבצע שלהם, הפחדנות והקונפורמיזם הם זנחו את עקרונות המודרניות, שניסתה הציונות להביא אל היהדות ונכנעו ליהדות הגלותית הריאקציונית. בעשותם כך, הפקירו את השטח לכוחנות, לגזענות ולזלזול בחוק ובכללי המוסר שהשתלטו על החברה הישראלית.
אני מרגיש צורך לציין שלא כל האשמה מוטלת על האחוסלים. שלוש הקהילות העיקריות שקמו נגדם – המזרחים, הדתיים ויוצאי ברה"מ אמנם התקוממו כנגד ההתנשאות והשחיתות של האחוסלים, אלא שמלבד שנאה והתנגדות לכל מה שהאחוסלים מייצגים, הם לא הציעו אג'נדה חלופית.
מנחם בגין הגיע לשלטון ב77 נישא על גלי הסתה כנגד האחוסלים, אלא שמאז ועד היום כל מה שיש לליכוד ולשאר הימין להציע זה שנאה והפחדה. אין להם שום אג'נדה חיובית המציינת מה צריך לשנות בהתנהלותה של המדינה, כדי לשנות אותה מזאת שירשו מהאחוסלים. יוצא מכך, שאותה התנהלות של מוסדות המדינה, על כל הרעות החולות שלה, ממשיכה כאילו לא היה מהפך. האזרח אמור לשרת השלטון ולא להיפך. קברניטי המדינה ממשיכים לשאל את עצמם, וביתר שאת מקודם, מה יצא לי מעמדתי הבכירה, שהצלחתי לתפס. הם אינם מעלים על דעתם לשאול – איך אשפר את חייו של האזרח מן השורה. אין מה לדבר על שאלות ארוכות טווח כמו – איך ניתן לשפר את התשתיות במדינה כדי להבטיח לה עתיד טוב יותר.
הטעות הגדולה של בן גוריון ומייסדי המדינה, שנבעה מחוסר הכרותם עם משטר דמוקרטי, הייתה, שלא הגדירו חוקה ברורה ומחייבת ,שאומרת בפשטות שזכויות כל האזרחים שוות. חוקה שמגדירה מה זכויות האזרח ומגינה על המיעוטים. חוקה שלא מאפשרת לרוב מקרי לפגוע בזכויות אדם בסיסיות ומגבילה את כוחו של השלטון מהתערבות בחיי האזרחים וברכושם.
העדרה של חוקה כזאת יצרה עמימות. העמימות אפשרה לאנשי השלטון להתחכם עם החוק כל פעם שהפריע להם. עיקר היצירתיות הופנתה כלפי האזרחים הערבים, כדי להצר ככל האפשר את צעדיהם ולרמז להם שזאת אינם מדינתם, אבל גם מיעוטים אחרים, בעיקר המזרחים, סבלו היטיב מאפליה והדרה. אם החוק עמום ונתון לפרשנות, אז החזקים תמיד יעקמו אותו לטובתם.
מצער שהמזרחיים, אחרי מהפך 1977, לא השכילו להבין שטובתם דורשת להגדיר חוקים קשיחים וברורים נגד כל אפליה של המיעוט. במקום זאת, הם ניסו, בעיקר אנשי ש"ס, לנצל ככל האפשר את כוחם ולינוק בעצמם מהקופה הציבורית על חשבון השאר. זאת גישת קצרת ראות, שתתנקם בהם כמובן, כאשר לא יהיו בשלטון.
דברים דומים אפשר להגיד לגבי יוצאי ברה"מ.
הדתיים, אשר היו לאורך כל השנים המתנגדים הגדולים לחוקה ולדמוקרטיה, יכולים לטען שלהם יש אג'נדה משלהם – הקמת מדינת הלכה. אני לא חושב שיש גוף דתי פוליטי שחושב באמת שמדינת הלכה אפשרית בישראל של ימינו וטענות בזכות מדינת הלכה הן רק מס שפתיים לבוחרים. אם יגיע היום שבו תופרד הדת מן המדינה, יהפכו הדתיים למיעוט מקופח ושנוא ויוכלו לבוא בטענות לעצמם בלבד על קוצר הראות שלהם.
מכל האמור לעיל עולה, שלמרות שאנשי מפאי הודחו מהשלטון, מסורת השלטון המפאיניקית, המסואבת נשמרה היטיב ע"י היורשים. השנאה הופנתה לא כלפי שיטת הממשל הפסולה, אלא דווקא נגד הרעיונות המודרניים של דור המייסדים. הרעיונות המודרניים של האמונה באדם ובזכותו לחופש, אשר כמו שראינו גם רובם של צאצאי דור המייסדים לא ממש הפנימו, הפכו להיות השעיר לעזאזל והסמל של האליטות שבגדו. נשאר רק מיעוט קטן ונרדף להגן על המודרניות כנגד הריקאציה המשתלטת עלינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה