הקדמה

כמה מילים על עצמי ולמה פתחתי בלוג משלי.

במקצועי אני מפתח תוכנה בעל ותק ניכר.

מאז שנות השבעים אני מעורב בפעילות חוץ ממסדית של תנועות השמאל השונות.

שיא פעילותי היא השתתפות בעזרה למסיק הזיתים הנערך מדי שנה בחדשי אוקטובר-נובמבר, במרחב התפר.

שם מנגנון הכיבוש מתגלה במלוא כיעורו ושרירות ליבו. מצד שני, זה המקום לפגש אנשים הגונים ומוסריים, כדי להווכח שלא נותרת לגמרי לבד.

לפני זמן לא רב השתתפתי בניסיון להקים מפלגת שמאל, אשר תאגד על בסיס רחב ככל האפשר את כוחות השמאל. המטרה היתה להתלכד סביב עקרונות כמו סיום הכיבוש, חיזוק הדמוקרטיה והתנהלות שקופה.

במסגרת הפעילות הזאת השקעתי מחשבה רבה על מנת לפענח את צפונות נפשו של הציבור הישראלי ולמה רובו הגדול נמנע מלתמוך בתנועות השמאל.

כהרגלי מתחום פיתוח התכנה, אני רגיל לחקור ולהבין לעומק הדברים את הנושאים שבהם אני עוסק.

קיבלתי מידע ורעיונות רבים מידידים.

קראתי מספר ספרים החוקרים ומנסים לאפיין את הציבור היהודי בישראל, אבל התקשיתי למצא מחקרים מעמיקים שיענו על השאלות שהעסיקו אותי.

בכל זאת, צברתי וגיבשתי מספר תובנות שנראות לי מעניינות למדי.

בשלב זה לא מצאתי דרך לפרסם תובנות אלה. עיתון הארץ, המשמש בדרך כלל כתובת לרעיונות השמאל, נהיה זהיר בזמן האחרון וקוצב את כמות הדעות שמחוץ לקונצנזוס אותן הוא מוכן לפרסם.

בכל מקרה יש לי הרבה דברים לפרק מהלב ואני לא רואה דרך אחרת, אלא לפרסם בלוג משלי.

אפשר לנחש שלא רבים יקראו אותו וגם אלה שיקראו אולי יתעצלו להעמיק בדברים.

אני, בכל אופן, נהנה לנסח את מחשבותי ולו גם לעצמי בלבד ואולי אי-שם במרחב הרשת יימצא מישהו שיתחבר למאמרים ויחכים מהם.
הבהרה חשובה: אני כותב ביד חופשית ומתאר ציבורים וקהילות שונות בחברה הישראלית בהכללות שנראות לפעמים גסות. כאשר אני מנסה לתאר קוי התנהגות המאפיינים קהילה מסוימת, אני מתכוון לרוב חבריה. כמובן שתמיד ישנם יוצאים מן הכלל, אלא שלשם איפיון החברה הישראלית וחקר התנהגותה, אני נזקק לתאר בקוים כלליים את ההתנהגות המקובלת על רוב אנשי כל קהילה ואת המניעים להתנהגות זאת.